גמרא
פירוש
נֶאֱמָן לִנְדָרִים וְלַחֲרָמִים וּלְהֶקְדֵּשׁוֹת וְלַעֲרָכִים אֲבָל לֹא לְמַכּוֹת וְלָעוֹנָשִׁין.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
פרק האומר לחבירו
[במאור דף כז: ד״ה ה״ג. לרי״ף סי׳ תרנה (קידושין דף סד.)]
כתוב שם: ה״ג בכל הספרים1 בשעת קידושין אמר יש לי בנים, בשעת מיתה אמר אין לי בנים. בשעת קידושין אמר אין לי בשעת מיתה אמר יש לי אחים וכו׳ עד סופו, הילכך כי האי גוונא נאמן אף לאסור. כך נראה לי.
אמר אברהם: ולזה הפירוש מאי אף, דמשמע כמו שהיה נאמן להתיר כך הוא נאמן עכשו אף לאסור. והלא אפילו שתק בשעת מיתה נמי לא היתה מותרת, דהא מה לי לשקר לא עקרה לחזקה דילה דקיימא בחזקת איסור. מעתה נאמנותו של עכשיו לא מעלה ולא מוריד. ואנו כבר פירשנו את זה בחבור המחלקות שהיה בינינו ובין רבי יוסף אבן פלאת ז״ל. וכך פירשנו, כי כל מקום שיש שתי חזקות מכריעות זו כנגד זו הולכין אחר אותה שלפנינו והיא קרובה אלנו יותר כמו שאנו אומרין במסכת נדה [דף טו.] ובמקומות אחרים [כתובות דף טז.] הרי שור שחוט לפניך הרי מקוה חסר לפניך [נדה דף ב:], כלומר מה שלפנינו הוא מוחזק לנו יותר, מעתה חזקת ההיתר בזו קרובה לנו יותר מן החזקה הראשונה שהרי כל שעה בידו להתירה, ואילו [לא] חזר בו היינו סומכים על חזקת ההיתר ההוא, ועכשו שחזר אף הוא נאמן לאסור כי הוא מחזירה לחזקתה הראשונה, והיא קרובה לנו יותר מן החזקה האמצעית.
[במאור שם.]
כתוב שם: ומהלכות הריא״ף ז״ל נראה שהלכה כרבי ואינו נאמן לעולם לאסור, דקיימא לן הלכה כרבי מחבירו [עירובין דף מו:], ולפיכך לא בא להזכיר זו הברייתא מחלוקת רבי ורבי נתן.
אמר אברהם: וכן נראה, אלא דקשיא לן כיון דמה לי לשקר כעדים דמי כרבי מאי טעמא אמרינן בעלמא [ב״מ דף פא:] דמה לי לשקר במקום עדים לא אמרינן, אטו עדים מי לא מכחשי עדים. ועוד קשיא לן מאי דאמרינן בבבא בתרא [דף קלד.] זה בני נאמן למאי הלכתא לפטור את אשתו מן החליצה ומן היבום ואע״ג דמוחזק לן דאית ליה אחי. והתם [דף קלה.] אמרינן בההוא דשכיב ואמרי ליה איתתיה למאן ואמר להו חזיא לכהנא רבה, וחשו לה ולא שריוה בלא חליצה. ומדקא שרי לה לכהנא שמע מינה הכי קאמר בנים יש לי, דאי אמרת גרשתיה קאמר היכי שריא לכהנא. וקשיא על מתניתין דהתם, וקשיא על דרבי ועל דרבי נתן לפום מאי דפרישנא לרבי נתן שהרי הכל מודים שנאמן להתיר אם לא חזר בו2. ויש לומר דאותו [מעשה] מוחזק לן באחי הוה ומוחזק לן בלא בני, הילכך כי אמר יש לי בנים דמפיק לן מחזקה עצמה [לא מהימן אבל בסתם אע״ג דמוחזק לן באחי כי אמר יש לי בנים מהימן ואפילו רבי מודה בזה. וטעם יפה וראוי לסמוך עליו הוא. והשתא איתרצא האי קושיא קמייתא דלא אמרינן מה לי לשקר במקום עדים, דאפילו במקום חזקה לא אמרינן היכא דמפיק לן מחזקה עצמה] אלא הכא דמרע לן מצד אחד. ויש מפרשים חזיא לכהני רבא בתמיה, כלומר למי אתם רוצים להשיאה, לכהן, הלא לכל ישראל מותרת [ודי] לה שכבר גרשתיה, ובגירושין חוששין לה משום דאית לה קלא אבל בבנים נאמן.3מהדורת הרב חיים פריימן ז"ל (תשס"ג), ברשותם האדיבה של בני משפחתו (כל הזכויות שמורות)
[במאור דף כז: ד״ה ה״ג. לרי״ף סי׳ תרנה (קידושין דף סד.)]
כתוב שם: ה״ג בכל הספרים1 בשעת קידושין אמר יש לי בנים, בשעת מיתה אמר אין לי בנים. בשעת קידושין אמר אין לי בשעת מיתה אמר יש לי אחים וכו׳ עד סופו, הילכך כי האי גוונא נאמן אף לאסור. כך נראה לי.
אמר אברהם: ולזה הפירוש מאי אף, דמשמע כמו שהיה נאמן להתיר כך הוא נאמן עכשו אף לאסור. והלא אפילו שתק בשעת מיתה נמי לא היתה מותרת, דהא מה לי לשקר לא עקרה לחזקה דילה דקיימא בחזקת איסור. מעתה נאמנותו של עכשיו לא מעלה ולא מוריד. ואנו כבר פירשנו את זה בחבור המחלקות שהיה בינינו ובין רבי יוסף אבן פלאת ז״ל. וכך פירשנו, כי כל מקום שיש שתי חזקות מכריעות זו כנגד זו הולכין אחר אותה שלפנינו והיא קרובה אלנו יותר כמו שאנו אומרין במסכת נדה [דף טו.] ובמקומות אחרים [כתובות דף טז.] הרי שור שחוט לפניך הרי מקוה חסר לפניך [נדה דף ב:], כלומר מה שלפנינו הוא מוחזק לנו יותר, מעתה חזקת ההיתר בזו קרובה לנו יותר מן החזקה הראשונה שהרי כל שעה בידו להתירה, ואילו [לא] חזר בו היינו סומכים על חזקת ההיתר ההוא, ועכשו שחזר אף הוא נאמן לאסור כי הוא מחזירה לחזקתה הראשונה, והיא קרובה לנו יותר מן החזקה האמצעית.
[במאור שם.]
כתוב שם: ומהלכות הריא״ף ז״ל נראה שהלכה כרבי ואינו נאמן לעולם לאסור, דקיימא לן הלכה כרבי מחבירו [עירובין דף מו:], ולפיכך לא בא להזכיר זו הברייתא מחלוקת רבי ורבי נתן.
אמר אברהם: וכן נראה, אלא דקשיא לן כיון דמה לי לשקר כעדים דמי כרבי מאי טעמא אמרינן בעלמא [ב״מ דף פא:] דמה לי לשקר במקום עדים לא אמרינן, אטו עדים מי לא מכחשי עדים. ועוד קשיא לן מאי דאמרינן בבבא בתרא [דף קלד.] זה בני נאמן למאי הלכתא לפטור את אשתו מן החליצה ומן היבום ואע״ג דמוחזק לן דאית ליה אחי. והתם [דף קלה.] אמרינן בההוא דשכיב ואמרי ליה איתתיה למאן ואמר להו חזיא לכהנא רבה, וחשו לה ולא שריוה בלא חליצה. ומדקא שרי לה לכהנא שמע מינה הכי קאמר בנים יש לי, דאי אמרת גרשתיה קאמר היכי שריא לכהנא. וקשיא על מתניתין דהתם, וקשיא על דרבי ועל דרבי נתן לפום מאי דפרישנא לרבי נתן שהרי הכל מודים שנאמן להתיר אם לא חזר בו2. ויש לומר דאותו [מעשה] מוחזק לן באחי הוה ומוחזק לן בלא בני, הילכך כי אמר יש לי בנים דמפיק לן מחזקה עצמה [לא מהימן אבל בסתם אע״ג דמוחזק לן באחי כי אמר יש לי בנים מהימן ואפילו רבי מודה בזה. וטעם יפה וראוי לסמוך עליו הוא. והשתא איתרצא האי קושיא קמייתא דלא אמרינן מה לי לשקר במקום עדים, דאפילו במקום חזקה לא אמרינן היכא דמפיק לן מחזקה עצמה] אלא הכא דמרע לן מצד אחד. ויש מפרשים חזיא לכהני רבא בתמיה, כלומר למי אתם רוצים להשיאה, לכהן, הלא לכל ישראל מותרת [ודי] לה שכבר גרשתיה, ובגירושין חוששין לה משום דאית לה קלא אבל בבנים נאמן.3מהדורת הרב חיים פריימן ז"ל (תשס"ג), ברשותם האדיבה של בני משפחתו (כל הזכויות שמורות)
הערות
1 כן הוא במאור הנדפס, ובכ״י ב: ה״ג כדאיתא ברוב הספרים, וכן הוא במלחמות.
2 עיין בשיטה לא נודע למי, קידושין דף סד: ד״ה ברייתא.
3 עיין בהשגת הראב״ד על הרמב״ם הל׳ יבום פ״ג ה״ה.
הערות
Gemara
Peirush